פעם המשפט הזה היה כל כך נכון לגביי, תמיד רצה להעיר, לשפר, לשדרג אף אחד ושום דבר לא מספיק. תמיד אפשר עוד.

היום אני יכולה להגיד שאני מקבלת את כולם והכל כמו שהוא, נכון תמיד אפשר להשתפר ויש דרך לעבור אבל עכשיו זה מעולה וכן מספיק.

ועדיין הסטנדרטים שלי כלפי עצמי הם גבוהים כל כך שאני לא יודעת אם אי פעם אצליח להתקרב.

החורף הגיע עליתי קילו ואולי יותר, איזה גרועה אני.

עשיתי סדנא 6 מפגשים נהנתי, נתתי ידע, יחס, בהירות וכשביקשתי משוב בסוף. דממה.

האם פניתי שוב? האם שאלתי מה היה טוב או פחות? לא. הכל מופנה אליי אני עדיין לא מספיק טובה.

בשבוע שעבר קיבלתי מחמאה

מהמורה המדהימה שלי קארין אביב והרגשתי לחץ בגוף רק שתפסיק. עברתי נושא, סיפרתי סיפור בזה אני אלופה.

ושמתי לב לזה השבוע בכל פעם שקיבלתי מחמאה

למה תמיד אני מחכה לאבל

מה עוד לא שם. מחפשת מה לשפר, שם יותר קל, שם יש תנועה מה לעשות, מה כבר אני יכולה לעשות עם מחמאות?

השבוע התשובה הגיעה, אני בונה אתר שמעתם על זה נכון. ובכל אתר טוב יש מחמאות כן אני יודעת קוראים לזה עדיות. 

אני מבקשת עכשיו רשמית, אם יש פה אנשים שעבדתי איתם, שנתתי להם שירותבעיצוב, גרפיקה, צילום או שיחות בהירות ומיקוד אשמח שתרשמו לי מחמאה בתגובות .

איך אני פותרת כל קושי, בעיה? בתרגול אני מתרגלת לקבל מחמאות 

כמו שחברה כתבה לי

״תנשמי את זה עמוק לתוכך״