באותו שביל שנפלתי והתרסקתי שעדיין יש לי צלקות בפנים וברגלים וידעתי שתמיד אקום מחדש.

נפלתי כי כל מה שפחדתי ממנו, קרה. פחדתי שהזוגיות תיפגע, קרה. פחדתי להיפגע מאנשים חדשים, קרה. פחדתי שאעלה במשקל, קרה. פחדתי שלא יהיה שם עבור הילדים, קרה. פחדתי שלא אתקדם, קרה.

רק שהסכמתי לעבור דרך הפחד ולהישאר שם כמה זמן שצריך לתת לדמעות לפרוץ, לגוף להרגיש בלי למהר, בלי לחכות שזה יעבור. רק אז אנרגיה חדשה הופיעה, אנרגיה של שלווה

בלי וודאות שהכל יהיה בסדר, דוקא מהלא נודע יש הפתעות ואין פחד שאכשל, שאתעצבן, שאצעק, שאבכה כי הכל קורה והכל יקרה אלו הם החיים.

הוודאות היחידה היא אני. יש לי אותי.

האומץ האמיתי הוא לא להתגבר על הפחד אלא לעבור דרכו.