מערכת יחסים עם כסף היא מורכבת, היא קשה וחמקמקה.

הוא כאן הוא נמצא וקיים אבל אם לא אשמור, אחשוב ואתכנן איך לתפעל אותו, יום אחד, שעה אחת הוא פשוט יגמר, יעלם כאילו לא היה כלל. אבל אני, תמיד ביקשתי עוד בלי לדעת אם יש או כמה קשה צריך לעבוד. הם הרוויחו אותו לבד בשתי ידיים בעשר אצבעות, בלי עזרה בלי בקשה. ומה איתי?

איך מתחילים מהתחלה כשיש?

אני שומעת את המחשבה ״את, את לא יודעת לייצר כסף, זה פשוט לא את״ ופעם זה היה משחרר, אם אני לא יודעת לא צריך לעבוד קשה בשביל לייצר. ואלוהים הקשיב לקושי שלי, הוא לא ביקש שאצור הוא נתן. נולדתי לבית שעבדו מאוד קשה לתת לי הכל, הם חזרו ואמרו. אבל לכסף שהוא לא שלי יש מחיר, יש צפייה ״בשביל מי אנחנו עובדים כל כך קשה״. ואם אפסיק הברז יסגר.

בגיל 21 הפסקתי.

נכנסתי להריון ורציתי להתחתן כן בסדר הזה. היתה מלחמת עולם במשפחה שאני צעירה והוא לא כל כך. שאני ממהרת ותהיה הזדמנות אחרת. אם תלכי הכל יעלם. ניסו הכל והמון, היום אני יותר מבינה. כמעט וויתרתי על אהבה ועל החיים שהם רק שלי.

הכסף המשיך ללוות אותי בבטחה.

גם בעלי עשה הכל בשתי ידיו, בעשר אצבעותיו ואני הצטרפתי לנסיעה. הוא שוב היה שם עבורי הכסף הזה אבל לא היה שלי. ותמיד התנגנה לי המנגינה בראש ״את לא יודעת לייצר, מזל שיש״. עבודה קשה לא חסרה ילדים, בית, משפחה. לפעמים אני חושבת שאם הייתי נשארת בבית ולא הולכת בגיל 21 הכסף היה נשאר שם, ולא היה נגמר.

אולי אני שהלכתי לקחתי איתי משהו שהוא לא שלי.

האם כסף הוא באמת משהו שיש ונגמר? זאת רק חתיכת נייר.אני חושבת וכותבת בשלוש לפנות בוקר. השנה הזאת הקשה לכולם היא השנה הכי טובה שהיתה לי מעולם, פעם ראשונה הרווחתי בעצמי. הפעם הכסף הוא כן שלי. אבל כל מה שאני רואה.

עוד מעט יגמר, עוד שניה זה פוף יעלם ומאיפה יגיע עוד?

בשלוש לפנות בוקר אני מסתכלת על החשבון בנייד ורואה על הצג 4,093 ₪. יש לי עכשיו אין לדעת מה יהיה מחר, למה להתעסק כל הזמן שם. המספרים עוברים בין אנשים וחשבונות, הם נותנים לנו להגשים חלומות.

הבנתי למה אלוהים תמיד דאג לי שלא יחסר אבל לא נתן לי את המושכות לנהל.

כי הכסף שלי נועד במיוחד בשבילי, לעבודה שלי עם עצמי. הכי קל זה להשקיע בסביבה, בעיצוב הבית, הילדים הנראות. זה הזמן להשקיע בי וזאת לא בזבזנות.